פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) הגישה לפני זמן קצר ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז על קולת עונשו של המורה שניאור לנדאו בגין הרשעתו בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין בטרם מלאו לו 14. המשיב הורשע בעבירות אלו לאחר שביצע אותן בפני 17 קטינים בני 6-9 שהיו תלמידיו בבית ספר יסודי בפתח תקוה. בימ"ש השלום בפתח תקווה (כב' השופט מורנו) גזר על המשיב את העונשים הבאים: 7 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 17,000 ש"ח ל- 17 נפגעי העבירה וצו מבחן למשך 18 חודשים.
בהודעת הערעור, שהוגשה על ידי עו"ד ענבר אליאב, נכתב כי המשיב הורשע בעבירות לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים לאחר הליך גישור. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.
על פי כתב האישום המתוקן, בין החודשים ינואר ליוני 2019 שימש המשיב כמורה לרובוטיקה ולימד כיתות א', ג' וד' בבית ספר יסודי בפתח תקווה. במהלך התקופה, במספר מקרים, נהג המשיב לנעול את דלת הכיתה ולשחק עם התלמידים משחק כאשר המשיב היה מרכיב מספר תלמידים על גבו כשהוא רכון על ברכיו. בשלב מסוים, נפל המשיב ארצה, הסתובב על גבו והתלמידים היו מנסים להישאר ישובים עליו. במצב זה, כאשר המשיב שכוב על גבו ומספר תלמידים יושבים על בטנו, נהג לבצע בתלמידים מעשים מגונים. בהמשך, עודד המשיב את התלמידים להרים חלקית את חולצתו ולגעת בו, וכן אפשר להם לחלוץ את גרביו ונעליו. בנוסף, ב- 27.6.19, בכיתה המונה כ-25 תלמידים, הציע המשיב לתלמידים לשחק את המשחק. המשיב נעל את הדלת, התלמידים הורידו למשיב נעליים וגרביים, ובהמשך הורידו לו את בגדיו, עד אשר ביצע מעשה מגונה. בשלב זה, קם המשיב והפסיק את המשחק.
בהודעת הערעור נכתב כי "המערערת תטען... שעונשו של המשיב סוטה לקולא באופן מהותי ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות ביצוע העבירה בה הורשע המשיב, אינו מבטא במידה מספקת את הצורך בהרתעת היחיד והרבים... לדעת המערערת, אין בעונש שהושת כדי להלום את חומרת המעשים והיקף העבירות. כמו כן, אין בו כדי לענות על... מידת הפגיעה בהם (בקטינים), נסיבות ביצוע העבירה, פערי הגילאים המשמעותיים בין המשיב לקטינים, מעמדו של המשיב ביחס אליהם, ריבוי הקטינים וניצול אמונם, תמימותם והנגישות הקלה אליהם" (פסקאות 11-12).
עוד נכתב כי "...המערערת תטען כי בית משפט קמא כלל לא קיים דיון משמעותי בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, ולא נתן משקל לנסיבות ביצוע העבירה החמורות (למעט ריבוי הנפגעים). בהקשר זה תפנה המערערת לנסיבות ביצוע העבירה, כפי שהובאו בפני בית משפט קמא במסגרת הטיעונים לעונש. המשיב היה המורה של הקטינים, הוא ניצל את תמימותם ואת הנגישות הקלה אליהם וביצע בהם מעשים מגונים... כדי לספק את רצונותיו הפרטיים, וכן עודד אותם לגעת בו ולהפשיט אותו מבגדיו, והכל במסגרת משחק אותו נהג לשחק איתם תוך כדי שיעור. מעשיו של המשיב אירעו מספר פעמים ונמשכו במשך תקופה של כחצי שנה. העבירות בוצעו בבית הספר – מקום שאמור להיות מבצר ומגדלור עבור הקטינים הבאים בשעריו.
"המשיב ניצל את האמון שנתנו בו הקטינים, את הנגישות אליהם שהקנה לו מעמדו כמורה, וניצל את פער הגילאים המשמעותי ביניהם ואת תמימותם. המשיב ידע כי הקטינים לא מבינים בזמן אמת את הפגיעה המשמעותית בהם, וניצל זאת כדי לספק את צרכיו המיניים תחת כסות של משחק תמים. ראיה לכך, היא תיאור הורי נפגעי העבירה את תחושות האשם של הקטינים בעקבות האירוע. כמו כן, לא התייחס בית משפט קמא לגילם הצעיר מאוד של הקטינים, בני 6-9 בלבד ולריבוי הקטינים נפגעי העבירה – 17 במספר, ולחומרה היתרה שיש בנתון זה והשפעתו על נסיבות ביצוע העבירה" (פסקה 19)."...לפיכך, תטען המערערת, כי עונש הולם, בנסיבות תיק זה, צריך לכלול רכיב מאסר בפועל כדי להלום את המעשים ואת ההשלכות הקשות שלהם על הקטינים" (פסקה 22).
"לאור האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות דנן נע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר בפועל, לקבוע שעונשו של המשיב לא יהא ברף התחתון של המתחם ולהחמיר את העונש שנגזר על המשיב בכך שיוטל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח" (עמוד 13).
עם הגשת הערעור, הגישה הפרקליטות לביהמ"ש גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש עבודות השירות שנגזרו על המשיב.