לא פשוט להתחיל לנהל מרפאה חדשה, בוודאי לא כשהכניסה לתפקיד מלווה בהתמודדות מקבילה עם התפרצות מגפת הקורונה. אבל בשביל ד"ר שגית פרינץ, שנכנסה באחרונה לתפקיד מנהלת מרפאת כללית בשכונת נווה עוז בפתח תקוה, צירוף הנסיבות היה דווקא אתגר – והיווה עבורה הזדמנות לקדם תהליכים של חדשנות רפואית לצד רפואה מונעת שבכוחה להציל חיים.
ד"ר פרינץ, 49, למדה רפואה באוניברסיטת תל-אביב והתמחתה ברפואה פנימית בבית חולים השרון. מאז שנת 2007 היא עובדת כרופאת קהילה במחוז דן-פתח תקוה של כללית, בין היתר במרפאה ברמת-גן ובמרפאת פלמ"ח בבני ברק, אותה גם ניהלה. בשנתיים האחרונות עבדה בהנהלת המחוז כסגנית המנהל הרפואי, אולם הלב שלה נשאר בעבודת הקהילה. כשנפתחה ההזדמנות לנהל את מרפאת נווה עוז, היא תפסה אותה בשתי ידיים.
"רפואת הקהילה החזיקה את הרפואה בישראל במשבר הקורונה", אומרת ד"ר פרינץ על התקופה האחרונה. בשעה שבתי החולים השונים הפנו את כל המשאבים שלהם לטיפול במגפה, יתר החולים טופלו במרפאות השונות הפזורות ברחבי הערים.
המרפאה של פרינץ בנווה עוז נטועה בטבורה של השכונה הוותיקה, צמוד למבנה בית הספר היסודי "נווה עוז", לגן שעשועים רחב ידיים ששופץ באחרונה ולמועדוני גמלאים. המבנה שוכן באזור הטבול בירוק, וציוץ הציפורים והמהומי הלימודים מסווים לביקור שם אווירה פסטורלית. במרפאה מטופלים קרוב ל-800 מתושבי השכונה, כ-35% מעל גיל 65. כיאה לאופי הקהילתי במקום, מכירה המנהלת האדמיניסטרטיבית, אורנה שלמה, את מרבית המטופלים באופן אישי.
כשלושה חודשים אחרי שנכנסה לתפקיד, ועל רקע ההיערכות לגל תחלואה נוסף, ד"ר פרינץ מסתכלת בגאווה על התהליכים שהובילה עד כה במרפאה. לצד הענקת שירותי רפואה בטלפון למטופלים רבים, באופן שחסך להם את הצורך להגיע פיזית למרפאה, עסקו פרינץ והצוות שלה רבות גם ברפואה מונעת. כך, קידמה והוציאה לפועל פרויקט חיסונים נגד דלקת ריאות למטופלי המרפאה בגילאים מבוגרים, על מנת להכין אותם לגל השני של הקורונה, אם וכשהצורך יעלה. במקביל, יצר צוות המרפאה קשר אישי עם עשרות מטופלים בדרגת סיכון גבוהה לתחלואה בקורונה כתוצאה משילוב של גיל מבוגר ומחלות רקע קודמות, דרש בשלומם וקבע בעבורם בדיקות יזומות ככל שעלה בכך צורך. למרבה המזל, רק שני מטופלים בלבד מהשכונה אובחנו כחולים בקורונה, וד"ר פרינץ וצוותה העניקו ליווי אישי ורפואי מיוחד לשניים, עד להחלמתם המלאה.
גם כיום היא איננה שוקדת על השמרים ומחפשת כל העת דרכים לאתר מבעוד מועד תחלואה פוטנציאלית בשלבים מוקדמים וברי טיפול, תוך מקסום הקשב הציבורי הגבוה הנתון בימים אלה לענייני בריאות. לצד זאת, רואה ד"ר פרינץ בתקופה זו גם הזדמנות לקדם שיתופי פעולה בין רופאים לצורך ייעול הטיפול בלקוחות המרפאה, וכמובן להטמיע שירותים דיגיטליים שיפשרו מתן ייעוץ מרחוק.
שוחחנו עם ד"ר פרינץ וביקשנו שתספר לנו על המתרחש במרפאה בתקופה האחרונה והסתבר לנו כי זהו אתגר לא פשוט בכלל לנהל מרפאה בתקופה כזו וד"ר פרינץ עמדה בו בכבוד רב:
ד"ר פרינץ מספרת: "במרפאה שלנו, מצד אחד יש יותר מ-35% של אוכלוסייה של מטופלים בגילאי 65 שנים ומעלה ומצד שני קרוב ל-15% מהמרפאה מוגדרים לפי כל מיני אלגוריתמים שונים שהוגדרו ע"י פרופ' רן בליצר וההנהלה הראשית בכללית כחולים בסיכון גבוה.
על פי ההערכה אם חלילה חולים אלו ידבקו בקורונה מצבם צפוי להיות לא טוב בלשון המעטה. מדובר בחולים עם מחלות רקע, חולים אונקולוגים, חולים במחלות כלי דם שצריך ליצור איתם קשר ולנטר את מצבם מרחוק, כי אפילו אם נפגש איתם זה עשוי לסכן אותם.
בשיאו של המשבר על הצורך ליצור קשר טלפוני עם המטופלים האלה, לשוחח איתם ולהסביר להם שהם צריכים להיות בבידוד עצמי על אף הקושי הרב, גם הנפשי. שוחחנו עמם על מה הם יכולים לעשות כדי לשפר את בריאותם, כולל מרשם דיגיטלי, תרופות עד הבית וייעוציים טלפוניים, וגם להפיג חששות כי הם כן צריכים עזרה רפואית ועדיף שעל אף ה'קורונה הם יקבלו טיפול רפואי אם זה במרפאה או בבית חולים.
חלק מהחולים מרגישים לבד, חלק במצוקה ואנחנו באמת, גם אני וגם המזכירה, מכירות כל מטופל והמשפחה שלהם באווירה מאד משפחתית ותומכת. אני שואלת אותם אם אפשר לעזור להם בעוד דרך ואנחנו מגיעים ל-100% מהמטופלים האלו שהם בסיכון גבוה, זו הייתה המטרה שלנו וזה לקח לנו שבועיים ועמדנו בזה."
ד"ר פרינץ מסבירה כי בעבור מי שחושש להגיע פיזית למרפאה, ישנן דרכים נוספות לקבל טיפול רפואי. "יש היום המון אפשרות, ייעוציים וירטואליים, טלפונים, מי שלא מכיר את המחשב, אנחנו מדברים עם המשפחות שיעזרו לו."
כשהיה עומס של עבודה והגיעו חולים רבים, רופאי הכללית התגייסו למאבק הארצי בקורונה בנוסף לתפקידה כמנהלת מרפאה, ד"ר פרינץ תורמת למאבק הארצי בקורונה במסגרת חמ"ל קורונה החולש על כל השטח של מחוז דן-פ"ת בכללית (מחוז הכולל בתוכו עשרות רשויות ובהן מרבית ערי גוש דן, דוגמת בני ברק, אור יהודה, רמת-גן, גבעתיים ועוד)
את יכולה לספר לנו על תפקידך בחמ"ל הקורונה?
"המחוז מתגייס כקהילה לעזור לכל המטופלים שלו. יש כאן צוות שלם של אדמיניסטרציה, סיעוד ורופאים שמקבלים שמות של מטופלים חדשים וזה אומר לעבוד כל יום וגם שישי ושבת, אני מסיימת את העבודה במרפאה ומתחילה משמרת אחרת בחמ"ל קורונה.
היו תקופות שהיו לנו 100 מטופלים ביום שהם לא מטופלים של המרפאה, זה אומר שצריך להתקשר לכולם, להבין מה מצבם, איפה הם צריכים להיות בבית חולים, ולארגן להם תרופות ולהביא להם אם זה למלון או לבית.
היו מטופלים שחששו למות וצריך היה להרגיע ולפעמים אלו משפחות וילדים ועלה הצורך להביא להם תרופות למקום הבידוד, בין אם זה במלון בצפון, בירושלים או בדרום. או שמתקשרים ומספרים שמרגישים קוצר נשימה או חרדה וצריך לבדוק מה זה בין השניים. לפעמים מטופלים שלנו עברו לעשות בירור בבית חולים. צריך היה למצוא את הבדיקות שלהם, לעקוב, במקרים מסוימים לתת הוראה לשחרר מטופלים ולאחר מכן לנהל מעקב מולם. לפעמים הם מפעילים לחץ רב להשתחרר. אלו אנשים שהיו מנותקים מהסביבה וזה קשה נפשית.
בהתחלה עבדנו כמרפאה והכל השתנה. אנחנו חלק ממערך, מקימים עמדות של דיגום וכולם קיבלו הנחיות איך להתמגן.
הכל מתחיל ע"י המדינה ומד"א ואז מורידים את זה למחוז ולמנהלות ולמנהלת פ"ת ואז אפילו זה יורד לרמת הרופא הבודד והוא יכול לבקש לשחרר את הפציינט".
המון אנשים התגייסו בלי לנוח, עבדו סביב השעון, התגייסות מאד יפה.
איך מתמודדים עם הפחד של התושבים להגיע למרפאה?
"אנשים מאד חששו, כל מה שלא היה סופר חשוב נדחק, עשינו ייעוץ רפואי אז התייעצתי עם הרופא כדי לא לטרטר את הפציינט. יש אפשרויות לקבל ייעוץ טלפוני, זו פלטפורמה לקראת צעדים שנחוצים לקראת העתיד, העולם הולך לפי אפשרויות דיגיטליות וקידמנו תהליכים לקראת זה. "
האם המטופלים של המרפאה עברו בדיקות לקורונה?
"הגענו ליעד שרצינו מבחינת בדיקות לכל המטופלים והרבה מהם עברו את זה לקראת העונה הבאה."
איך היה לטפל בחולי הקורונה במרפאה?
במחוז שלנו אובחנו קרוב ל-1,300 חולי קורונה. בפתח תקווה לבדה אובחנו למעלה מ-300 חולי קורונה בערך מחצית מהם הם מטופלי הכללית.
במרפאה היו 2 מטופלים, תושבי פתח תקווה שהיה להם קורונה. בני זוג, חבר'ה צעירים, אחד מהם עובד בעסקי ההסעדה. הם יחסית לא היו במצב קשה.
היה סיפור בעייתי כי בעצם הבעל הוא זה שחלה ראשון והוא עבר לבידוד בשלב המוקדם של התפרצות הקורונה ואשתו נשארה בבית, ועד שפיקוד העורף העבירו אותו למלונית עברו שלושה ימים שבהם אשתו נדבקה ונשארה עם שלושה ילדים קטנים שלא אובחנו כחיוביים למחלה.
הסברתי לבעלה שמאד כדאי שהוא יכנס לבידוד כאשר אשתו נשארה עם הילדים וגם היא נדבקה. האישה קיבלה טיפול רפואי במרפאה שלנו.
המחלה היא מחלה שהיא לא מוכרת לנו שהיא מאד מאד מדבקת והיא מאד קטלנית לאוכלוסייה החולה והמבוגרת והשיעור של האנשים המדביקים משפיע על התמותה. ככל שניזהר כך נמנע מהתפשטות. עם זאת נכון וחשוב להזכיר שיש לכך מחיר כלכלי וכדי שאנשים יהיו בריאים הם צריכים מקורות הכנסה".
האם אין כיום מצב של התרופפות שנשלם עליה בהגדלת התחלואה?
"יש קבוצה שבאופן טבעי, נקעה נפשם, אנשים פעילים שפתאום נדרשו להיות בסגר, יש אנשים שהיו רוצים לבלות עם המשפחה והסכנה להידבק פחות נראית להם קריטי וכן הייתי רוצה לראות עוד מאמץ לבלום את זה. השאיפה שלנו שנהיה כמו ניו זילנד – 0 חולי קורונה. הייתי רוצה שפחות יטוסו לחו"ל ותהיה יותר תיירות פנים. לסיכום, "הייתי שמחה לראות עוד קצת מאמץ ציבורי למרות שזה קשה. אני במרחב הציבורי עדיין עוטה מסיכה כי אני לא רוצה להידבק, צריך לחשוב איך אנחנו שומרים שיש לנו אנשים מבוגרים במשפחה, כן להיפגש, אולי לא להיפגש מפגשים גדולים. אפשר לחזור לשגרה באופן הדרגתי תוך שמירה על ההנחיות וזהירות."
